<h1>סמ"ק מצוריך סימן קס"ב</h1>
<h2>דף ח.</h2>
שלא להרביע בהמה כדכתיב (ויקרא י"ט) בהמתך לא תרביע כלאיםא). ובשאינה מינה. והוא הדין חיה ועוף וכיוצא בהן, וגם חית הים כן, ואינו חייב עד שיכניס כמכחול בשפופרתב), ומותר להכניס שני מינים לדיר ואם רבעו זה את זה אין זקוק להפרישם, ואווז ישוב ואווז בר כלאים כדרבנן דרבי יוסי (בכורות ח')ג). והוולדות הבאים מכלאים מותרים באכילהד). א) בהמתך בהמת אחרים מניין ת"ל את חקותי תשמורו בהמתך לא תרביע וגו', עכ"ל ס"ג. ב) אבל אם העלם זה על זה בלבד מכין אותו מכות מרדות, עכ"ל ס"ג. ג) שאווז ישוב ביצין מבפנים ואווז בר ביצין מבחוץ מכלל דב' מינין הן, עכ"ל ס"ג. ד) ובהנאה, באכילה כגון כבש ועז ובהנאה כגון פרד הבא מכלאים ושור ועז וחמור וכיוצא בהן, עכ"ל ס"ק. [תניא אין לי אלא שני מיני בהמות שני מיני חיות שני מיני עופות חיה או בהמה על עוף בהמה על חיה חיה על בהמה מניין ת"ל חקותי תשמורו בהמתך לא תרביע, פירוש ולמד בגזירה שוה, ולוקין על לאו זה בכל מקום בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ, שני מיני בהמה או שני מיני חיה שדומין זה לזה אע"פ שמתעברין זה מזה ודומין זה לזה הואיל והן שני מינין הן כלאים זה בזה ואסור להרביע כגון הדוב והכלב (והצבעים) [והצביים] עם העיזים והסוס עם הפרד והפרד עם החמור והחמור עם השור הרי הן כלאים זה בזה, פרד שאמו חמור מותר להרכיבה על פרדה שאמה חמור ואסור להרכיבו אפילו על החמור אבל פרד שאמו סוס אסור להרכיבו על פרדה שאמה חמור וכן כל כיוצא כזה לפיכך הרוצה להרכיב פרד או פרדה או למשוך בשתי פרדות בודק בסימנים אזנים וזנב וקול אם דומין זה לזה בידוע שאמן ממין אחד הן ומותרין, עכ"ל ס"ג. ובירושלמי דכלאים גרסינן (פרק שמיני הלכה א', ב') הזאב והכלב והשועל העיזים והצבאים והיעלים והרחלים הסוס והפרד החמור והערוד אע"פ שדומין הן כלאים זה בזה, ותו גרסינן התם איסי בן יהודה אומר אסור לרכוב על הפרדה משום כלאים ק"ו ומה בגדים שמותרים זה על גב זה אסורין בתערובת סוס וחמור שאסורים יחד אינו דין שאסורין בתערובת ופריך והכתיב והרכבתו על הפרדים ומשני אין למדין מן התקוע. לשון התשב"ץ (סי' ש"ע)].
